מאת: אורי שטרית
בשנת 1988 נפתחה בכלא "מעשיהו" מלטשת יהלומים. הקמתה אושרה על ידי נציבות שירות בתי הסוהר, כחלק ממערך שיקום של אסירים נבחרים. את המלטשה הקים וניהל יעקב דזנשווילי (שם בדוי). לפי הסכם ההתקשרות עם שירות בתי הסוהר, התחייב הבעלים להכשיר את האסירים במלאכת הליטוש ולשלם את שכרם.
באותה תקופה, חברה ממשלתית בשם "ביטוח סיכוני סחר חוץ", ביטחה את יצוא היהלומים וגם שילמה פרמיות תמריץ ליהלומנים, כדי לעודד אותם להגביר את הייצור והייצוא לרחבי העולם. נקבע הסדר פרמיות, בין חברת הביטוח לבין יצואן היהלומים. לפי אותו הסדר, שווי הפרמיה עמד על אחוז קבוע מסך ערכם של היהלומים שיוצאו.
הסדר תמריצים זה עמד בבסיסו של עוקץ, שהגה ויישם בהצלחה מרובה, היהלומן דזנשווילי. בהכירו את רמת הבקרה והפיקוח של חברות ממשלתיות, הוא תפר לחברה תיק הונאה מתוחכם בפשטותו, שעלה לה כ- 250,000$.
בקיץ 1989, לאחר לפעילותה של המלטשה ב"מעשיהו", החליט דזנשווילי לסגור את המלטשה. לנציבות שב"ס סיפר, כי אין אפשרות להרוויח כסף במקום ולכן לא משתלם לו כלכלית להמשיך את הפעלתה במתכונת הקיימת. הוצעו לו חלופות אחרות שנדחו על ידו. שיקום אסירים כבר לא כל כך עניין אותו. הוצאת כספים במרמה מחברת ביטוח שנרדמה על משמרתה, קסם לו הרבה יותר.
בסוף שנת 1990 מוניתי לקצין מודיעין ביחידה הארצית לחקירות הונאה. מספר חודשים לאחר מכן, זומנתי לפגישה אצל אחד המקורות האיכותיים ביותר שהפעלתי באותה שנה. "שמע סיפור" פתח המקור את הפגישה. "יש איזה גרוזיני אחד בשם דזנשווילי, שהפעיל מלטשה בכלא, סגר אותה והמשיך לדווח כאילו היא עובדת וקיבל פרמיות של מאות אלפי דולרים במשך יותר משנה".
"זה כל מה שיש לך" הקשתי על המקור. " אין לי יותר מזה. תראה איך אתה יכול להתקדם עם הסיפור" הציע לי. נפרדנו לשלום. חזרתי למשרדי ביחידה וצללתי לעומק הידיעה המאתגרת.
בדיקה חשאית, באמצעות בכיר בנציבות שירות בתי הסוהר העלתה, שאכן הופעלה מלטשה ב"מעשיהו" על ידי יעקב דזנשווילי. המלטשה נסגרה לפני כשנה וחצי, כך נמסר לי. הודיתי לבכיר והבנתי, שיש בסיס לידיעה שקבלתי. קבעתי פגישה לאותו יום עם מנהל המדור האחראי על יצוא היהלומים בחברת הביטוח. לא מסרתי לו את הסיבה האמיתית שלשמה זימנתי בדחיפות את הפגישה. העדפתי בשלב זה, לחשוד אפילו בכשרים, למקרה של שיתוף פעולה בין היהלומן העשיר, לבין פקיד ממשלתי, העלול להיפתח להצעות שוחד מפתות.
בעצה אחת עם ראש מפלג מודיעין, בנינו סיפור כיסוי ששכנע את מנהל המדור בחברת הביטוח לפתוח בפני את הספרים של המלטשה שניהל דזנשווילי. איסוף המסמכים וניתוח כלכלי של התשלומים שהועברו לדזנשווילי, היצואן המתחזה, אישרו שוב את החשד לקומבינה שתפר מבעוד מועד.
חברת הביטוח לא ידעה כלל, שדזנשווילי סגר את המלטשה לפני כשנה וחצי ובכל זאת המשיך לדווח כאילו היא פועלת כסדרה. בתמורה ליצוא היהלומים על הנייר בלבד, דרש וקיבל במרמה במשך כל התקופה, את תמריצי הייצוא בסכום כספי כולל של כ- 250,000 $. נרעש מהגילוי, לא ידע מנהל המדור את נפשו. "איך זה יתכן. איך קרה לנו דבר כזה". התשובה לקריאתו הנואשת נמצאה בדוחות הכספיים שלמולו. רק בשלב זה, החלטתי לשתף אותו במידע האמיתי שעמד לרשותי. מנהל החברה עודכן בהתפתחויות ונדרש גם הוא לשמור את הידיעה בסוד, ולא לשתף את העובדים האחרים.
למחרת היום, בעיצומן של ההכנות לביצוע חיפוש בביתו ומשרדיו של החשוד דזנשווילי, התקשר אלי המקור שניפק את הידיעה ושיגר את הידיעה הדרמתית, "הגרוזיני ברח לחו"ל". במקום לעסוק בספקולציות הבלתי נמנעות, איך ידע החשוד שיושבים עליו, מי מבין אנשי מחלקת חקירות הדליף לו ומי שיתף איתו פעולה, התקבלה החלטה. לבקש מבית המשפט צו לביצוע האזנת סתר לביתו של החשוד. הצו ניתן.
בשבוע הראשון לתמלול האזנות הסתר, איתרנו מספר טלפון, אליו התקשרה אשת החשוד ומצאנו, בסיוע נציג משטרת ישראל בניו יורק, את כתובת המגורים בארצות הברית, בה התגורר החשוד בדירת קרובי משפחתו.
לא חשבנו לוותר ליהלומן הקומבינטור. בריחה לחו"ל לא תהייה להבנתנו בריחה מאימת הדין. היה מנוי וגמור עמנו למצות את הליכי ההסגרה ולהעמידו לדין בישראל. המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, קבלה מאיתנו את כל חומר החקירה והשתכנעה שהחשוד בר הסגרה.
הוצא צו מעצר בינלאומי כנגד החשוד, בכפוף לבקשת ההסגרה. צוות חוקרים של משטרת ניו ג'רזי עצר את החשוד בכתובת המגורים שמסר לו נציג המשטרה בניו יורק. דזנשווילי נעצר בצו בית משפט. במשך 8 חודשים בילה בכלא המקומי, עד אשר שר החוץ האמריקאי חתם על בקשת ההסגרה.
כמי שניהל את החקירות התיק, התבקשתי לצאת לניו יורק ולהביא את החשוד למשפט בישראל. ביום הטיסה חזרה, חתמתי על "החבילה", שהייתה ארוזה בשרשראות ואזיקים מכף רגל ועד ראש. דיילות הטיסה נבהלו מהמחזה האנושי שלפניהם. הרגעתי אותן שאין מדובר באנס או רוצח, אלא בעבריין צווארון לבן. בשדה התעופה בנתב"ג המתין צוות חוקרים של היחידה, שאסף אותנו להמשך חקירה.
בחקירתו ביחידה, לא שיתף החשוד פעולה. כל ניסיונות השכנוע והלחצים לא הזיזו אותו מעמדתו. במקום להשיב על שאלות, התלונן על לחצים בחזה, אמר כי הוא לוקח תרופות. רופא שבדק אותו אישר את אישפוזו בבית החולים. בחקירתו בבית החולים, סירב עדיין להודות במעשים המיוחסים לו.
שתיקתו הכבושה של החשוד לא הועילה לו. תיק החקירה היה מגובה בראיות מוצקות, שהקלו את מלאכת הגשת כתב האישום החמור כנגדו. בסמוך לפתיחת המשפט, הסכים החשוד להסדר טיעון. בית המשפט גזר עליו שנתיים מאסר ותשלום קנס כספי.
עד כמה שידוע לי, יעקב דזנשווילי לא עוסק יותר בליטוש יהלומים, ונציבות שירות בתי הסוהר, לא פתחה מאז מלטשה בחצר האחורית שלה.
מאמרים אחרונים 