הגנה על זכויות יוצרים

נפל עליך שעמום ואתה מוצא לנכון להפיג אותו בצפיה בסרט. יש המון אפשרויות. להוריד מהמחשב מאתרים שמאפשרים הורדות בחינם או בתשלום סמלי ואפילו אתה יכול לקפוץ ל"אוזן השלישית" ולקחת סרט שנדלקת עליו. הגעת לביתך, התיישבת מול מסך הטלוויזיה או הפלזמה החדשה שקנית במבצע, הפעלת את הדיסק , אך הסרט לא יתחיל מיד: על המסך מוקרנת הודעת אזהרה של יצרני התקליטור האוסרת כל שימוש מסחרי בתקליטור ומתירה לצפות בו רק באופן פרטי בבית. 

מזמן לא קראת ספר מעניין. ברשימת רבי המכר, בעיתונות ממליצים על ספרה של יוכי ברנדס "רבי עקיבא". החלטת לרכוש אותו, וכשפתחת את הספר להתרשמות ראשונית, כבר בעמוד הראשון קפצה לנגד עינך הודעת האזהרה: "אין להעתיק או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני או אופטי בלי אישור בכתב מהמוציא לאור". ההודעה נחתמה בסימן  © (האות C בתוך עיגול, קיצור של המילה copyright)  ולידה הכיתוב הקבוע "כל הזכויות שמורות".

הלך לך ההארד דיסק של המחשב, התקשרת אל טכנאי המחשבים שאיתו אתה עובד כבר שנים רבות. במשך כל השנים היית רגיל לכך שהטכנאי מתקין עבורך את תוכנת מערכת ההפעלה ללא כל תשלום. כך היה כל השנים, אך לפני חודש התסריט נעשה שונה ומהיום אתה חייב לרכוש את תוכנת ההפעלה "אני כבר לא יכול להתקין לך מבלי שתשלם", הודיע לך הטכנאי: "לכל תוכנה יש רישיון נפרד, ועל כל רישיון חייבים לשלם".

מה הסיפור הזה של הרישיונות?

למה מזהירים אותנו המו"לים שלא נעתיק מספריהם? מדוע אוסרים עלינו חברות הסרטים להקרין את סרטיהם במקומות ציבוריים ולעשות בהם שימוש מסחרי?

הוראות אלו ואחרות נועדו לצורך הגנה על זכויות יוצרים של כותבי הספר, יוצרי הסרטים, מפתחי התוכנות ועוד יוצרים ומפתחים במגוון רחב של תחומים. זכויות יוצרים היא ההגנה שניתנת לכל יוצר ומפתח, מפני כל שימוש לא הגון ביצירתו ובפרי פיתוחו, שהם  הקניין הרוחני שלו.

קניין רוחני הוא קניין שאינו מוחשי. הקניין הרוחני הוא פרי רוחו  של האדם, יציר האינטלקט שלו. זכותו של בעל הקניין לנכס אותו לעצמו ולהגן עליו מפני גניבה ושימושים לא הוגנים. דיני הקניין הרוחני נבדלים מדיני הקניין המוחשי הרגיל, בכך שהם אינם עוסקים בקניינים מוחשיים כגון: דירה, מכונית, או מחשב, אלא עוסקים ביצירות ובהמצאות מתחום המדע האומנות והטכנולוגיה. יצירות בתחום האומנות כגון מוזיקה, ספרות, פיסול, צילום. יצירות בתחום הטכנולוגיה כגון תוכנות, פונטים, מכשיר להורדת שערות. המצאות מתחום המדע כגון פיתוח של זני צמחים, פיתוח תרופות, וכולי.

לכל קניין יש ערך כספי. רכישת דירה או מכונית כרוכה בהשקעה רבה של כסף שנחסך לאחר שנים רבות של עבודה מאומצת. מרגע רכישתם הם הופכים לקניינו הפרטי של הרוכש. ההגנה על הקניין מתאפשרת באמצעים פיזיים, אפשר למגן את הדירה והמכונית במערכות אזעקה והתראה.

לכן כשמכונית נגנבת זה לא כרוך בהפסד כספי משמעותי כי הביטוח אמור לפצות אותנו על הגניבה, למעט ההשתתפות העצמית שבה אנו חייבים לשאת במידה והמכונית הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח מקיף.

שלא כמונו הגנב יקבל על המכונית הרבה פחות מערכה האמיתי בשוק. גניבת מכוניות לא תעזור לאף אחד להסתדר בחיים. על קרקע שנרכשה לצורכי בנייה ניתן להגן מפני פולשים וגנבי ציוד באמצעות הקמת גדר היקפית, שערים אלקטרוניים ואפילו מצלמות אבטחה.

על זכויות יוצרים וקניין רוחני לעומת זאת לא ניתן להגן באמצעות הקמת גדרות ומערכות התראה אלקטרוניות, זה כבר עולם אחר.

קחו לדוגמה את הזמר היוצר שלמה ארצי, הקשור בהסכם עם חברת התקליטים הד ארצי, בשל מעמדו האומנותי והציבורי החברה מעמידה לרשותו את כל האמצעים הכספיים והלוגיסטיים שיש באפשרותה לספק לו ומאפשרת לו להתפנות ולהביא לידי ביטוי את מלוא כישוריו היצירתיים.

החברה יודעת שהשקעה ביוצר בסדר גודל כזה מחזירה את עצמה ולכן היא לא מלחיצה אותו להוציא לשוק כמה שיותר דיסקים, אלא מאפשרת לו לקחת את כל הזמן הנדרש לו ליצירה ומאפשרת לו להרוויח יפה  מהתמלוגים בזמן שהיא  עצמה גוזרת קופון שמן במיוחד מהסכם ההתקשרות אתו, כי שלמה ארצי כידוע, יודע להטיל עבורה ביצים של זהב.

ציבור רוכשי הדיסקים אמור להחזיר את ההשקעה הזאת ביצירה ולכן הוא נדרש לשלם עבור הדיסקים מחיר גבוה. המחיר הוא פועל יוצא של ההשקעה הרבה הכרוכה בהפקת הדיסק. הרוכש הנאמן והתרבותי מוכן לשלם עבור היצירה כי הוא יודע לאמוד ולהעריך את העבודה הרבה שהושקעה בה, אך יש אנשים שלא מוכנים לשלם או שפשוט לא יכולים לשלם את המחיר הנדרש. פה נכנסים לתמונה זייפני הדיסקים הדואגים לספק עבורם את הסחורה הגנובה.

סביר להניח שרוב הזייפנים לא שמעו מעולם על המושגים קניין רוחני ושמירה על זכויות יוצרים אך גם אם היו שומעים על כך זה לא היה עוצר אותם מלהמשיך ולהתפרנס על גבם של אחרים, כי הרי לא זה מה שיעמוד בינם לבין הכסף הגדול הזורם לכיסם מבלי להתאמץ. מה יכול להיות קל יותר מלתפוס טרמפ לא חוקי על יצירה שמישהו אחר השקיע בה את מיטב שנותיו וכישרונו. לא צריך הרבה בשביל זה צורב מקצועי, בית מלאכה מחתרתי, אריזות ומכונית להפצה בשווקים יספיקו למילוי המשימה.

אין צורך בפרסום גרנדיוזי, אין צורך להשקיע בעיצוב ובאביזרים. שוכרים חנות ברחוב הומה אדם או בתחנה המרכזית, מעמידים באסטות עם כל הדיסקים והסרטים הפופולאריים ומשלשלים את המזומנים לכיסים.

אין צורך ביותר מדיסק אחד מקורי כדי להעתיק ולהפיץ מיליונים של דיסקים מזויפים. בגניבת מכונית לעומת זאת שהיא כאמור קניין מוחשי, לא ניתן לחזור על אותו תעלול, אותה לא ניתן להעתיק ולהפיץ כמו את הדיסקים. זייפני הדיסקים מוכרים את הדיסק המזוייף ב 35 שקל, בזמן שהדיסק המקורי נמכר ב 85 ¤, איכות הדיסק המזוייף קרובה מאד למקור וללקוח הממוצע קשה לעמוד בפיתוי והוא קונה אותו.

נכון לעכשיו ההפקרות חוגגת בעוד זכויות יוצרים נרמסות בראש חוצות. זמרים ויצרני הדיסקים הם רק חלק קטן מקבוצה גדולה של יוצרים וממציאים שנפגעת ומנוצלת לרעה בשל גניבת זכויות יוצרים ושימוש ביצירות ללא קבלת היתר מבעל הזכויות. מפתחי תוכנה כבר שנים רבות נפגעים גם הם מאותה תופעה, לא במקרה הודבק לישראל הכינוי הלא מחמיא של "מדינה של דיסק אחד", אצלנו כולם מעתיקים מכולם.

נכון להיום, רכישת דיסקים בירידה משמעותית. עיקר ההורדות מתבצעות באמצעות רשת האינטרנט. גם שם ההורדות לא חוקיות אלא אם כן מדובר באתר שמאפשר זאת בתשלום או בכל הסדר אחר.

ולמה לא בעצם?

למה להשקיע מאות שקלים על רכישת תוכנה מקורית עם רישיון? יצרני הוודקה האיכותית "אבסולוט", מנסים לשווא להתמודד עם תופעת הזיופים של מוצר הדגל שלהם. יקבים פרטיים ומחתרתיים מוהלים נוזלים שונים בהרכבים מוזרים, מדביקים את התווית המזויפת שנראית זהה לתווית המקורית ויוצאים לכבוש את השווקים הפיראטיים. כשהזיוף של הבקבוק והנוזל שבתוכו מתבצע ברמה גבוהה ומקצועית, ההצלחה המסחרית של הזייפן מובטחת, והוא זוכה לה על גבו של היצרן המקורי שהשקיע שנים של מחקר, פיתוח, שיווק ופרסום.

מכת הזיופים וגניבת זכויות יוצרים קשה וכואבת באופן מיוחד בתחום אופנת הבגדים. גם כאן, בדומה לזיוף הדיסקים, הזייפנים חוגגים באין מפריע ובהשקעה מזערית מאין כמותה. כמה קל ופשוט להדפיס את התוויות של המותגים המובילים בעולם כמו, ליוויס, ורסצ'ה, דיזל, דולצ'ה & גבאנה ועוד רבים וטובים. כמה קל לתפור אותם לבגדים, לפתוח חנות בתוך הבית או במחסן השכונתי ולשווק את "המוצר החדש" מפה לאוזן.

כמה קל לפתות את הלקוחות בעלות של חצי המחיר לכל היותר, ולעשות את הכסף הגדול על גבו של היצרן המקורי, שעומד חסר אונים לנוכח הגניבה ולא מצליח להגן על קניינו הרוחני.

ומה באשר לצילומים? צילומים סתמיים כגון תמונת פספורט או צילום דוקומנטרי לא מוגנים מכוח חוק זכויות יוצרים, אך לעומתם הצילום האומנותי הוא דוגמא לצילום שכן זכאי להגנה בחוק זכויות יוצרים מכיוון שלצורך הצילום האומנותי הצלם נדרש לפתח את כישוריו המיוחדים ולהשקיע בחומרים ובלמידה של סודות הצילום. כאמור הצילום האומנותי הוא דוגמא לצילום המוגן מכוח חוק זכויות יוצרים ואין לעשות בו שימוש לא מורשה לצורך פרסום חוצות, לעטיפה של ספר או לכל שימוש אחר. 

מה אפשר לעשות לצורך ההגנה על זכויות היוצרים?

בשנת 2004 לערך, גילו עשרות צלמי סטילס, כי שבעים ואחת מיצירותיהם מוצגות באתר אינטרנט של חברת "רעות אלקטרוניקה ורכיבים" וכן בעשרים וארבעה אתרים נוספים שהחברה בנתה ללקוחותיה. החברה בונת האתרים גבתה מלקוחותיה תשלום עבור הצגת התמונות.

החברה שלא קיבלה כל אישור מהצלמים לפרסם את יצירותיהם, לא טרחה כמובן להציע להציע להם לקבל תמלוגים עבור השימוש בזכויות היוצרים שלהם. התובעים הנפגעים תבעו את החברה ובית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובתם והורה לחברה הנתבעת, לתת להם פיצוי בגובה 220 אלף שקל על הפרת זכויות יוצרים באתרי אינטרנט. מדובר בסכום הגבוה ביותר שפסק בית משפט בישראל עד כה על תביעת קניין רוחני באינטרנט.

המערכת המשפטית מחוייבת להעניש בחומרה רבה את מפירי זכויות היוצרים ולעמוד לימינם של היוצרים חסרי האונים. פסק הדין המוזכר לעיל,  עודד את הנפגעים בפועל ובפוטנציה ונתן תקווה שיש על מי לסמוך, יש מי שיגן על הזכויות הקנייניות של היוצרים, הסופרים, הצלמים, המתכנתים וכל השאר.

אך המציאות התגלגלה אחרת, התקווה נגוזה והזייפנים ממשיכים לחגוג באין מפריע. משטרת ישראל לא מספקת מענה הולם לתופעה המדאיגה. למרבה הצער במשטרת ישראל אין יחידה שמתמחה בעבירות של זיוף ופגיעה בקניין הרוחני, הטיפול בנושא נעשה רק על ידי יחידה אחת קטנה של חוקרים היושבת במטה הארצי ומנחה את היחידות הרגילות כיצד לפעול, מצב זה חייב להשתנות.

חובה להקים יחידה מקצועית בדומה למפלג עבירות מחשב

כי באין תיקי חקירה, אין תביעות משפטיות והמערכת המשפטית לא נדרשת להתמודדות קבועה עם התופעה, בהיעדר דינמיקה של חקירה ושפיטה אין תקדימים משפטיים והציבור לא מדבר על זה והמחוקק לא נאלץ לשנות את החוק ולהחמיר את הענישה.

לוואקום הזה נכנסים גופים פרטיים שנוסדו ביוזמתם של החברות הנפגעות, שבחרו לצאת במסעות פרסום אגרסיביים ומפחידים, בהם הם מנסים להניא אותנו מלעשות שימוש בתוכנות מועתקות, אך הזייפנים כידוע לא מתרגשים ממשטרה חלשה ובטח שלא מארגון BSA שמנסה להילחם בתופעת העתקות התוכנה.

הגיע הזמן שהיועץ המשפטי לממשלה ינחה את רשויות החקירה להתייחס להגנה על זכויות יוצרים ופגיעה בקניין רוחני באותה הרצינות שבה נהוג להתייחס לעבירות אחרות כגון גנבה ממעביד, הטרדה מינית וכל עבירה אחרת שממהרים לחקור ולפרסם את התקדמות מהלך החקירה בה. 

הגנה על זכויות יוצרים הנה ערך חשוב לכולנו!

 © כל הזכויות למאמר זה שמורות (2007)