שחיתות בכדורגל

שחיתות בכדורגל הישראלי הרימה ראש ועלתה שוב על סדר יומו של הציבור הישראלי. הפעם הורם דגל אדום על ידי ערוץ הספורט, שחשף את הפרשה והכריח את התאחדות הכדורגל ומשטרת ישראל לפתוח בחקירה מידית.

בחודש נובמבר 2001 חשפה תחנת גלי צה"ל בקול תרועה רמה את פרשת השופטים מקבלי השוחד. הפרשה שזכתה לכינוי "שופטים באדום", באה לסיומה עם הרשעתם וכליאתם של השופטים שנמצאו אשמים על ידי בית המשפט. פרשות אלו ורבות אחרות שטרם נחשפו, הן קצה הקרחון, לפעילות הרוחשת מזימות של תעשיית הימורים בלתי חוקיים, שקנתה לה אחיזה גם במגרשי הכדורגל.

טוטו או הימורים לא חוקיים?

כאשר הפרס הראשון בטוטו עומד על עשרות מיליוני שקלים, מהמרים תמימים וחוקיים ישקיעו את מיטב כספם, כדי להגדיל את סיכויי הזכייה. הכסף הגדול משגע את כולם. את הטובים ואת הרעים. יש את המהמרים הטובים, המכורים, שישקיעו כל שבוע גם את מה שאין להם בקופה המשפחתית. הריגוש, ועליית מפלס האדרנלין, זה מה שחסר למהמר המכור, הפוקד את תחנות הספורט טוטו כל שבוע.

לעומתם, מהמרים "רעים" לא ממלאים טפסים בתחנות הטוטו. הם לא משקיעים מעמל יומם. הם לא עובדים במשמרות במפעל "עוף טוב". הם חיילים של משפחות פשע או כנופיות עבריינים שחברו יחד לגרוף את הפרס הגדול של הימורים על משחקי כדורגל.  

ההשקעה "הספורטיבית" שלהם מתמקדת באיתור שחקנים מקבוצות הכדורגל המשתתפות בטופס ההימורים, שלהם נקודות תורפה אישיות וכספיות. הם אוספים מודיעין ממוקד. הם מפעילים מקורות אנושיים, שיש להם נגישות לשחקן המטרה. יש להם סבלנות. הם חושבים לטווח הארוך.

את פירות השקעתם הם קוצרים, כאשר במשחק אחד, השוער המשוחד נותן לכדור להיכנס בין רגליו בדרכו אל הרשת. במשחק אחר בטופס הספורט טוטו, המגן השמאלי מכשיל ברחבה במתכוון את החלוץ הימני של הקבוצה היריבה. השופט, כצפוי, שורק ללא היסוס על בעיטת פנדל. בניגוד להימורים בלוטו של מפעל הפיס, שם נשלפים הכדורים מתוך מכונה, במשחקי כדורגל הגורם האנושי קרי, השחקן, יכול להשפיע על תוצאות המשחק. ואת זאת כולם יודעים כולל העוסקים ומבצעים הימורים בלתי חוקיים.

תוצאות משחקים אלו מסתיימות בדיוק כפי שרשמו המהמרים העבריינים בטופס הטוטו. הפרס הגדול ביד שלהם. המהמרים החוקיים סוגרים עוד שבוע של תסכול וזעם ופותחים שבוע חדש של אשליות. לעבריינים אין את הדילמה הזו. במגרש שלהם יש רק מנצחים. התוצאה ידועה מראש. חסר למי שישבור את הכלים ויפתח את הפה. הברכיים שלו יפגשו את אלת הבייסבול. הקריירה שלהם בסכנה ברורה ומידית. הפחד משתק. הם כבר נלכדו במלכודת הדבש של המהמרים העבריינים.

המהמרים הטובים הבאים מקרב הציבור הרחב יודעים איך תעשיית ההימורים עובדת ומתנהלת. הם פוחדים לפתוח את הפה. למה להם להסתבך? מי יגן עליהם, התקשורת? משטרת ישראל? התוכנית להגנת עדים? לא ולא.

לא רק מהמרים חוקיים נפגעים כספית ואישית מתעשיית ההימורים הבלתי חוקית. הצופים בבית והאוהדים ביציעים, גם הם קורבן של השחיתות בכדורגל הנובעת מהימורים בלתי חוקיים. הצופים במשחק כדורגל, בטלוויזיה או במגרש, כבר לא יכולים להיות משוכנעים שהשער שהובקע הוא תוצאה של יכולת ספורטיבית טהורה. אין כבר אמון בשחקן או בשוער.

כולם מסומנים כמוכרי משחקים תמורת שלמונים. נגמרה ההנאה מהמשחק הכי פופולארי בעולם. בהיעדר הנאה לא באים למגרשים. לא רוכשים כרטיסים. למשחק מכור מראש לא מגיע קהל. הרייטינג של ערוצי הספורט בנסיגה. הפגיעה הכלכלית והמסחרית יכולה להיות בלתי הפיכה. בלי אוהדים במגרשים אין כדורגל. בלי צופים אין רייטינג ואין מפרסמים.

אנחנו לא לבד

הנגע של שחיתות בכדורגל בשל הימורים בלתי חוקיים אינו נחלתה הבלעדית של מדינת ישראל. זה לא מנחם ולא מעודד. כדאי כמובן לקחת דוגמה ממדינות מתוקנות, שלא נדבקו בנגע של שחיתות בספורט. אין הרבה כאלו. בכל זאת כדאי להכיר ולהיזכר בכמה אירועים דומים לכרוניקה המושחתת שהציפה את סדר יומנו. אז ככה:

הפרשה הטריה והזכורה מכל היא כמובן זו שהתפוצצה בסוף העונה שעברה בליגה האיטלקית, כאשר יובנטוס, מילאן, רג'ינה, פיורנטינה ולאציו הואשמו בהשפעה על בחירת שופטי המשחקים שלהן. יובנטוס הורדה לליגה השנייה. הקבוצות האחרות ספגו עונשי הפחתת נקודות ועונשים כספיים. באיטליה מדובר היה במנהלי קבוצות מושחתים. בישראל, מיוחס החשד למכירת משחקים לשחקנים.  

שוער יובנטוס, ג'יאנלואיג'י בופון, נחקר במאי השנה בחשד שהשתתף בהימורים בלתי חוקיים על תוצאות משחקים בליגה הראשונה באיטליה בזמן ששיחק בפארמה. השוער הכחיש את ההאשמות ולאחר מכן זכה עם נבחרת איטליה במונדיאל. במהלך פגרת הקיץ פורסמו ידיעות בתקשורת האיטלקית לפיהן הוא יעזוב את יובנטוס, אבל הוא בחר לשחק עמה גם בליגה השניה.

התביעה באיטליה ממשיכה עדיין לחקור את מעורבותו של בופון בביצוע הימורים לא חוקיים, כמו גם את מעורבותם של אנצו מרסקה (כיום בסביליה הספרדית), הבלם מארק יוליאנו (כיום במסינה) והשוער אנטוניו קימנטי שכבר פרש מכדורגל. המעורבים הנוספים בפרשה, מנהלי קבוצות ושופטי כדורגל, ספגו עונשי השעיה של בין שנה לחמש שנים בנוסף לקנסות כבדים.

לפני כ 18 שנים עבר הכדורגל האנגלי את אחת השערוריות הגדולות בתולדותיו, כאשר ה'סאן' פוצץ פרשה לפיה שלושה שחקנים ואיש עסקים ממלזיה נחשדו בהטיית תוצאות משחקים. המפורסם מבין השלושה היה שוער ליברפול לשעבר, ברוס גרובלאר. השוער לא היה מסופק מהתשלום שקיבל מקבוצתו. תמורת 67 אלף דולר, הסכים השוער בשנת 1993 יחד עם שני כדורגלנים נוספים למכור משחק. גרובלאר והמעורבים האחרים בפרשה הואשמו בקשירת קשר לביצוע מעשי שחיתות.  אחרי שני משפטים שנערכו להם, חבר המושבעים לא הצליח להגיע להחלטה בדבר קביעת אשמתם של השוער, השחקנים ואיש העסקים.

גרמניה, כמו ישראל,  עברה לפני כשנתיים שערורייה של "שופטים באדום". הנאשם העיקרי, שופט הכדורגל רוברט הויצר, נשלח ל-29 חודשי מאסר בפועל בשל חלקו בהטיית תוצאות משחקים אחרי שהואשם בהונאה. הויצר הודה שקיבל 70 אלף יורו תמורת הטיית תוצאות המשחקים והעירעור שהגיש על עונשו לא התקבל.

שחיתות היא עניין שבשיגרה בדרום אמריקה. למרות זאת הפרשה שהתפוצצה באוקטובר 2005, לפיה היטה השופט אדילסון פריירה דה קרבליו תוצאות של 11 משחקי כדורגל באליפות הלאומית של המדינה, לא עברה בשתיקה. ההתאחדות במדינה החליטה לבטל את התוצאות של אותם משחקים בהם שפט פריירה. השופט עצמו הודה בראיון טלוויזיוני בקבלת שוחד מראש בסכום של 4,400 דולר וסכום של 7,000 דולר אחרי כל משחק ששפט. לטענתו הוא עשה זאת על מנת לפרוע חוב כספי, מה שלא מנע את השעייתו לכל ימי חייו.

בארגנטינה יודעים לספר על שני מושגי שוחד מעולם הכדורגל. האחד, תמריץ כספי לשחקנים באותם מקרים בהם זקוקה קבוצה להפסד של יריבתה במירוץ לאליפות. והשני, לצורך הטיית תוצאות משחק. פשוטו כמשמעו.

גם בבלגיה התפרצו פרשות מכירות משחקים. אחת מהן התרחשה לפני 22 שנה וחמישה שחקני נבחרת בלגיה הושעו לאחר שהואשמו במכירות משחקים, מה שגרם לבלגיה להתייצב בהרכב חסר ליורו 84' בצרפת ולספוג 5:0 משפיל מצרפת.

לפני שנה התפוצצה פרשה נוספת, כאשר איש עסקים סיני, יה זהיון, נעצר בחשד שגרם להטיית תוצאות משחקים. החשד הועלה בעקבות ידיעה כי אתרי הימורים אנגלים הציעו פרס של 480 אלף יורו במשחק בו ניצחה סנט טרוידן 1:3 את לה לובייר, סכום הגדול פי 20 מהפרסים הרגילים. זהיון שוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום.

איך אפשר לשכוח את השערוריות הדרמטיות שנקשרו לחברי הוועד האולימפי שבסמכותם להחליט, מי העיר שתארח את המשחקים האולימפיים. הוכח, שחברי וועד קיבלו מטוב הארץ המארחת ומשמניה והצביעו בעדה כמארחת את המשחקים. יש יותר שחיתות בוטה מזו?  אם בארזים אלו פשה הנגע, מה יגידו השחקנים מליגה לאומית בישראל, שקבלו 5000 ¤ לצורך הטיית משחק קובע.

זה המצב בעולם הגדול. זה מזכיר את מה שנעשה גם אצלנו. אין הבדל. השיטה דומה. השחקנים אחרים. אין מי שמשלה את עצמו, שניתן למגר לחלוטין את התופעה. ריח הכסף משכר ומטמטם.

אז מה עושים?

איך בכל זאת ניתן ומומלץ לצמצם את התופעה הפסולה והמשחיתה של הימורים בלתי חוקיים בכדורגל?

ראשית דבר, אסור לחסל את מפעל ההימורים של הטוטו. כאשר יש דלקת באצבע, לא כורתים את כל היד. מטפלים נקודתית בדלקת. להכנסות מהימורים חוקיים, יש תרומה מכרעת להמשך קיומם ותפעולן של אגודות ספורט אחרות, פיתוח תשתיות של מגרשי כדורגל, נסיעות לתחרויות בחו"ל וכדומה, בדיוק כמו התרומה לקהילה שמקורה בהימורים של מפעל הפיס.

הרעיון להפחית משמעותית את סכום הפרס הראשון, או להכניס לטופס קבוצות לא מוכרות, מליגות אחרות בעולם, יש בו רק לגרום נזק ולהרחיק את המהמרים החוקיים מלהשקיע. טופס ההגרלה יראה משעמם, לא אטרקטיבי ולא מוכר למהמרים הנדרשים לידע בסיסי מעולם הכדורגל. הנזק הישיר לזרם ההכנסות של מפעל הטוטו יפגע אנושות ויפספס את מטרות הקמתו.

ההתאחדות לכדורגל חייבת לגלות נחישות ואומץ ציבורי במלחמתה כנגד ההימורים הבלתי חוקיים. בהתאחדות יודעים על קיומה של התופעה מזה שנים. לא זכורה יוזמה של ההתאחדות להניע מהלך שנועד להילחם חזיתית בתופעת ההימורים הבלתי חוקיים. עיתונות הספורט שאליה מוזרמות הידיעות, עושה את הרעש הציבורי ומכריחה את ההתאחדות לנקוט עמדה. ההתאחדות שניזונה מכספי ציבור, חייבת להיות מבוקרת גם על ידי מבקר המדינה, שיבדוק בתוכנית העבודה שלו גם את הידיעות המתקבלות אודות הימורים בלתי חוקיים ומה הפעולות שנקטה ההתאחדות להתמודדות עם התופעה.

עבירות פליליות המתבצעות בגין הימורים בלתי חוקיים, הן בתחום טיפולה הישיר והטבעי של משטרת ישראל, בדיוק כמו כל עבירה מתחום פשיעה אחר. משטרת ישראל חייבת לתקוף את התופעה כמו שהיא יודעת לעשות. עליה למקם אותה בסדר עדיפויות גבוה. להקצות משאבים לאיסוף מודיעין באמצעות סוכנים ואמצעים טכנולוגיים אחרים. להקים מפלג חקירות מיוחד, במסגרת היחידה למלחמה בפשיעה הכלכלית. להכשיר חוקרים ופרקליטים להתמודדות עם התופעה. להכריח את המחוקק ובתי המשפט להחמיר בענישה.

הכול טוב ויפה וגם אפשרי לביצוע. הבעיה היא, שאין אמון ביכולתה המקצועית של משטרת ישראל, ובצדק. המשטרה הרוויחה את תדמיתה ביושר. בעשור האחרון בעיקר, עסוקה המשטרה  במבצעי ראווה לצורכי יחסי ציבור. כך לא בונים חומת הגנה לציבור. כך לא מחסלים תופעות פשע ובכללן, הימורים בלתי חוקיים בכדורגל. כך ניבנת קדנציה של קצינים בכירים שחושבים במונחים של קפיצה לתפקיד הבא. הכול חפיף ולא מקצועי.

כיום המשטרה ערוכה לקבל תיקים סגורים עם ראיות לכאורה, שנאספו על ידי חוקרים פרטיים, שיודעים את מלאכת האיסוף והחקירה. כל שנותר למשטרה לעשות, לגבות עדויות, לסכם את התיק ולהעבירו לפרקליטות עם המלצה.

המשטרה לא לבד

ההתאחדות לכדורגל מחויבת בשעה זו להגדיל משמעותית את תקציבה לביצוע חקירות פרטיות, לצורך איסוף מידע מפליל אודות העוסקים בהטיית משחקים או במתן שוחד לשחקנים. ההתאחדות אינה יכולה להסתפק במשרד חקירות פרטיות אחד, שיעשה עבורה את כל המלאכה. החוזה הבלעדי שנקשר בין ההתאחדות למשרד חקירות, אין בו לספק מענה הולם לצרכים הייחודיים.

מחובת ההתאחדות לצאת מדי תקופה במכרז פומבי למשרדי חקירות ולהגדיר במכרז את התחומים המיוחדים בהם נדרשת מומחיות של משרד החקירות כגון: מעקבים, הפעלת סוכנים, פוליגרף, חקירות, איסוף מודיעין ועוד. כל משרד חקירות יגיש הצעתו לאותו תחום ספציפי בו יש לו יתרון יחסי. מטעם ההתאחדות ימונה גורם מתאם שירכז את העבודה אל מול משרדי חקירות שיזכו במכרזים השונים.

מומלץ להתאחדות שלא להינעל על משרד חקירות אחד במשך שנים. חידוש המכרזים אחת לתקופה גם באותם מקרים שמאד מרוצים מהמשרד הנוכחי, יגרום לרענון השורות ושיפור המוצר הסופי. 

על הגורם המתאם בהתאחדות לכדורגל להיות בעל ניסיון עשיר בחקירות ובמודיעין. מחובת הגורם המתאם, להקצות משימות למשרדי החקירות, לקבל מהם דיווחים שוטפים, להצליב את המידע ולהעשירו במידת הצורך ולדרוש השלמות מקצועיות, לצורך הכנת תיק חקירה מגובה בראיות מוצקות, שיועברו למשטרת ישראל להמשך טיפול.

על משרדי החקירות הפרטיות, להוציא לשטח חוקרים מטעמם, שיצפו במשחקי הכדורגל, אודותם הגיעו ידיעות מפלילות לכאורה, שיתערו בקהל היושב ביציע ויתחילו לדובב את מי שצריך כדי לנפק את הידיעות המודיעיניות הנחוצות לצורך המשך חקירה.

משרד חקירות שזכה במכרז של ההתאחדות לביצוע בדיקות פוליגרף, יבצע לפי דרישה, בדיקות פוליגרף לשחקנים באותן קבוצות, שעליהן התקבלו ידיעות שיש בהן לעורר חשד לביצוע הימורים בלתי חוקיים. הבדיקה בשלב זה ממוקדת ונשענת על מידע ספציפי שהגיע אל משרד החקירות.

אחת לשנה יבוצעו בדיקות פוליגרף אקראיות בקרב שחקנים, חברי הנהלה וגם שופטי כדורגל. בכל מקום עבודה שעיסוקו ביצירה רגישה, נהוג לבצע בדיקות פוליגרף תקופתיות. אין בכך כדי להטיל דופי בקרב הנבדקים.

משטרת ישראל, הפרקליטות, ההתאחדות ובתי המשפט, יפעילו את השפעתם בכנסת ישראל, שתחייב את ועדת הספורט של הכנסת, להכניס את הסוגיה הנדונה לסדר יומה הקבוע של הוועדה. זה אפשרי. זה פופולארי. יש לזה עניין ציבורי. בקיצור, יש לפוליטיקאים את כל המניעים להיכנס לעובי הקורה ולהוכיח שהם שווים את בחירתם ומעמדם. 

אין בכך כל חידוש. זה היה לפני הרבה שנים, באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת. בימים ההם כבזמן הזה צצו גילויים של שחיתות בכדורגל הישראלי. עד שקמו שני חברי כנסת צעירים, אהוד אולמרט ויוסי שריד, שנבחרו זה עתה לתקופת כהונה ראשונה, והחליטו שטיפול שורש בכדורגל החולני והמושחת, תהייה משימתם העיקרית כמחוקקים צעירים.

לשני חברי הכנסת לא היו סמכויות על פי חוק או על פי תקנון, אבל היתה להם נחישות ותמיכה ציבורית נרחבת, ובעיקר היתה להם חוצפת נעורים. הגילויים שלהם היו מרעישים ומפחידים. הריקבון איים לחסל כל חלקה טובה. הוקמה ועדה. נעשו מהלכים לתיקון. הייתה רגיעה. הכסף הגדול חזר להימורים. והשחיתות פרצה שוב ובגדול.

לחוקרים הפרטיים, להתאחדות ולכל גורמי האכיפה, האמורים לקחת חלק במערכה ולשים קץ לתופעה של שחיתות בכדורגל מומלץ לאמץ את ההצעה האופרטיבית המוצלחת ביותר, שנתן "הגרון העמוק" מפרשת "ווטרגייט" לשני העיתונאים בוב וודוורד וקרל ברנשטיין, שהתחקיר שלהם הוביל את הנשיא ניקסון להתפטרותו המבישה. "לכו בעקבות הכסף". או בשפת אמו של "הגרון העמוק" Follow the money ...