משטרה בזבזנית

ביטחון אישי – מי שמע על זה?          תחקיר: אורי שטרית

המפכ"ל החדש לא צריך לעיין שוב בדוח זיילר, כדי לדעת שהמשטרה בצרות. הוא הספיק לקרוא דוחות רבים אחרים, שתוכנם לא מחמיא לתפקוד המשטרה. אפילו השר לא מתלהב מהמשטרה, עליה הוא ממונה. מפכ"ל מבחוץ זו התשובה לטעמו. משלא מצא, נכנע והמליץ על מפכ"ל משורות המשטרה. אמון הציבור בשפל מתמשך, כל הסקרים מעידים על כך. הציבור עצבני מהתנהלותה העקומה, אין ביצועים טובים, יש חזון וערכים החקוקים על לוח נייר אך לא תמיד יש להם כיסוי בשטח.

במהלך איסוף החומרים לתחקיר זה, הזדמן לביתי השכן י.ש. להתייעצות בענייני ועד הבית. סיפרתי לו על התחקיר שאני מכין. מצאתי עצמי מקריא לו קטע מהמסמך המכונן: "ערכי משטרת ישראל וחזונה" (כן, יש דבר כזה) שחובר בהשראתו והנחייתו של המפכ"ל משה קראדי: "על אנשי המשטרה לפעול מתוך שליחות ומתוך מחויבות, כדי להקנות ביטחון אישי וביטחון חברתי לאזרחי המדינה לתושביה ולאורחיה, להעניק להם שירות איכותי ושוויוני  ולשפר את איכות חייהם ..." 

אני לא יודע אם לצחוק או לבכות הייתה תגובתו הספונטאנית של השכן. למה, מה קרה הפעם שאלתי. על איזה ביטחון ואיכות חיים לאזרחים מדברת המשטרה. רק השבוע, עדכן אותי, נגנבו שני זוגות אופני הרים מחצר הבית, למרות שהיו קשורים במנעול ושרשראות. בדירה שבקומת הקרקע ניסרו הפורצים את הסורגים בצהרי היום וגנבו לדיירת החדשה את המחשב האישי. לי עצמי פרצו פעמיים לדירה.

השכנים שלי לא לבד. הם דוגמה מייצגת לתחושת היעדר הביטחון שהשתלטה על כלל האזרחים במדינה. שיקגו כבר כאן, הפכה להיות ההגדרה הקולעת לטעמם של נפגעי אלימות ופשע משתולל ברחובות העיר.

משפחות פשע מחסלות אזרחים תמימים שעברו במקרה בקו הירי. קוראים לזה בעגה המשטרתית טעות בזיהוי. יחסי משטרה קהילה זה כמו רומן מתמשך. עליות וירידות. פעם טוב ופעם רע, פעם בטוח ופעם מופקר, פעם בגידה ופעם חזרה למוטב. כך מרגיש הציבור ברומן שלו עם המשטרה.

אין ביטחון, אין שירות בסיסי לאזרח, אין מי שיגן על הרכוש והנפש. נגנב לך רכב, אתה מזמן לא מצפה שהמשטרה תחקור ותמצא את הגנב. התלונה היא עוד חתיכת נייר לצורך הגשת תביעה כנגד חברת ביטוח. הבתים והמכוניות שלנו הפכו ליעד מבוצר. הפכנו למומחים בתחום מערכות אבטחה אלקטרוניות.

למשקים החקלאיים בקו התפר פורצים כל לילה וגונבים עדרים ותוצרת חקלאית. התלונות למשטרה הפכו מזמן לתלונות סרק. אין התייחסות. בתגובה, מוקמות משטרות פרטיות, המחליפות את כוח המשימה המשטרתי.

גם מבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג נדרש לסוגיה זו, בישיבה של הועדה לביקורת המדינה של הכנסת שהתכנסה ביום 08.03.05 נאמר: "היום לא רואים את השוטרים בדרכים, אין הרתעה, ובכבישים שוררת הפקרות, משום שהנהגים יודעים שלא יתפסו. גם תלונות מצד אזרחים על פריצות לבתים אינן זוכות ליחס הראוי. ההרתעה אינה ניכרת היום".

התירוץ הקבוע – אין תקציב

לנוכח הטענות הקשות של האזרחים, שיוצגו נאמנה גם על ידי מבקר המדינה, כל מה שהיה  למפכ"ל משה קראדי לטעון להגנתו, באותה ישיבה של הועדה לביקורת המדינה: "המשטרה מצויה במשבר תקציבי עמוק". תקציב המשטרה לדברי המפכ"ל עמד באותה שנה על 5.8 מיליארד שקל. 84% מתקציב זה מופנים לתשלומי משכורות לשוטרים והגמלאים.

במצב כזה, טען המפכ"ל בישיבה, מתקשה המשטרה להשקיע משאבים בבעיות הבוערות, ובראשן האלימות בחברה ועבריינות הנוער. מקצצים ממה שאין"  סיכם קראדי את כתב הגנתו.

הדבקת האשמה לקיצוץ בתקציב, כמענה אולטימטיבי, לכל החוליים התפקודיים, הפכה למנטרה משעממת ולא משכנעת. בכל הזדמנות מעלים אותה המפכ"ל הנוכחי וקודמיו.

בכנס החורף של לשכת רואי החשבון שהתקיים בחודש פברואר השנה בים המלח, הוזמן המפכ"ל קראדי לשאת את משנתו הסדורה בפני פאנל מומחים בסוגית זרועות האכיפה השונות. בין יתר הדברים המקצועיים שנשא בכנס, התייחס, איך לא, לתקציב המשטרה.

לדבריו, תקציב המשטרה מהווה רק 2.3% מתקציב המדינה, ויש צורך להגדיל את התקציב משמעותית. "חברת טויוטה - אם היתה יודעת שרכב שלה נוסע אצלנו 700 אלף ק"מ, הייתה לוקחת אותו לפרסומת", אמר קראדי.

למסיבות פרידה יש תקציב

ביום רביעי ה- 28.03.07 התקיימה מסיבת פרידה, ברחבת הכניסה למערות הפעמון בבית גוברין לסמפכ"ל היוצא בני קניאק בדרכו לכהן כנציב שירות בתי הסוהר. למסיבה נקלע במקרה כתב של אתר החדשות האינטרנטי "סקופ", שהיה בטיול באזור. לפי תיאורו של הכתב, במסיבה זו לא שמעו על הקיצוץ בתקציב. שכחו ממנו לכבוד הפרידה מהסמפכ"ל. 

רחבת הכניסה עוצבה מחדש, בעזרת שערים מצופים בנייר צבעוני ותחומים מסביב בבדים ובניילון. קבלת הפנים כללה בין היתר: מתקן לשווארמה, הודו שלם שמלצרית עמדה ופרסה אותו, רוסטביף שמלצרית אחרת פרסה ומיני מאכלים מוקפצים. בשולחנות אחרים ניצבו צלחות ובהן מיני קציצות עם זיתים, פסטלים מסוגים שונים, מיני קובה, בורקסים, סלטים ועוד. 

מלבד זאת, שתי מלצריות עמדו בבר ומזגו יין ושתיה קלה לאורחים. על בטן מלאה עם מאכלי גורמה ויין טוב, עלה המפכ"ל לשאת את דברי הפרידה לסגנו ולא שכח כמובן את עניין התקציב, לנוכח השולחנות הערוכים מכל טוב. "מצפים מאיתנו להטיס מטוס לניו יורק עם דלק רק לשמונה שעות טיסה". בחר המפכ"ל במשל המטוס והסביר את הנמשל המובן מאליו: "הטילו עלינו לנהל משטרה עם תקציב דל, אבל הציבו מטרות רחוקות דבר שבלתי אפשרי בפועל". 

דובר המשטרה מסר בתגובה לפניית אתר האינטרנט סקופ: "שוטריה ומפקדיה של משטרת ישראל הצדיעו בטכס פרידה לסגן מפקד המשטרה שמונה לאחרונה לנציב השב"ס כאות הוקרה והערכה על תרומתו ופועלו בארגון בשלושת העשורים האחרונים".

גם המפכ"ל הקודם, שלמה אהרונישקי, נאחז בתירוץ התקציבי, ושיחרר במסיבת עיתונאים מאולתרת אמירה חדה וקולעת: "המשטרה קטנה למדינה ותקציבה קטן למשטרה".  

אלבום ההתנתקות של עו"ד יעקב גרוסמן

אם המצב כל כך קשה ואין כסף למשטרה לממש את חזונה וערכיה, הכיצד נמצא התקציב לממן הדפסה והפצה באלפי עותקים של ספר מהודר בן 512 עמודים מנייר כרומו, במשקל  המסכם את פעילות משטרת ישראל במבצע ההתנתקות?

בחודש ינואר השנה, קבלו גמלאי המשטרה והשוטרים המשרתים בתחנות, במרחבים ובמחוזות את הספר שכותרתו סיקור פעילות משטרת ישראל במבצע ההתנתקות. אחד הגמלאים של המשטרה, שהיה מעדיף שלא לקבל את הספר המיותר, הראוותני והבזבזני כהגדרתו היה, עו"ד יעקב גרוסמן.

כמי שהחל את דרכו כמנהל מדור תביעות, כראש מפלג וסגן ראש יאח"ה, כמפקד המכללה של המשטרה בנעורים, ובתפקידו האחרון כסגן ראש אגף חקירות, יש לו מושג מהן ההשלכות של הוצאה כבדה שכזו, על תדמיתה, תפקודה ועמידה במשימות הבוערות הרובצות לפתחה של המשטרה, לנוכח המצוקה התקציבית ממנה סובלת המשטרה לאורך שנים.  

הוזמנתי למשרדו של עו"ד גרוסמן להתרשם מהמתנה שקיבל, ממקום עבודתו הקודם. לספר צורף מכתב נלווה של סנ"ץ סמדר שגב, ראש מדור חינוך והסברה באגף משאבי אנוש: מוענק לך בזאת עותק מהספר, בתקווה שישמש ככלי ללמידה וחינוך.  גרוסמן בתגובה: "לא רוצה את הספר הזה. מה עוד יש לי ללמוד על המשטרה וההתנתקות שאני לא יודע".

עברנו לסעיף אחר במכתב שאולי ישכנע יותר וישנה את יחסו הביקורתי של עו"ד גרוסמן למתנה המהודרת. "בהתאם להנחיית המפכ"ל, הוביל מדור חינוך והסברה את כתיבת הספר.... זהו מסמך היסטורי.... כמו כן מיועד הספר" הוסיפה  סנ"ץ שגב, " לשמש מצע להנחלת מורשת הארגון וערכיו למחקר אקדמי".

גרוסמן, לא קונה גם את הנימוקים המופשטים הללו. חמתו בערה בו. הציניות החלה לדבר. הספר הזה עם הנימוקים של ראש המדור נפל עליו בתזמון לא מוצלח.

אין דפים לפקס

מספר שבועות קודם לכן, ביקש עו"ד גרוסמן, לשלוח פקס ללשכת התביעות באחד המחוזות, במסגרת הטיפול שלו באחד מלקוחותיו. איזה מחוז, בקשתי לדעת. לא אמסור לך את שם המחוז כדי לא לפגוע בכבודם. ככה בערך נשמעה השיחה:

• שלום, הגעתי ללשכת התנועה של משטרת ישראל?
• כן
• אני רוצה לשלוח פקס לראש הלשכה, אפשר לקבל את המספר?
• לא
• מדוע?
• אין לנו פקס!
• סליחה?
• אין לנו פקס זה מה שאתה שומע

אין פקס למשטרת ישראל, איך זה יכול להיות, שאל את עצמו. זו לא המשטרה שעזבתי לפני כמה שנים. עד כמה נמוך עוד אפשר לרדת. השאלות הללו הציקו לו. כעו"ד מנוסה הוא לא היה מוכן להשלים עם מצב שאין עליו תשובות.

לבירור העניין הבלתי נתפס הזה, התקשר לבכיר במחוז שהיה מוכר לו משנים עברו. תגיד, זה נכון מה שאני שומע, אין לכם פקס?. התשובה שקיבל הממה אותו עוד יותר. יש לנו פקס, הבעיה שאין לנו דפים. אנו מתביישים לומר זאת. זה נשמע יותר טבעי אם אומרים לפונים, שכרגע אין מכשיר פקס.

עו"ד גרוסמן וגמלאים אחרים מעדיפים פקס על אלבום

מבחינתו של גרוסמן, זה כבר היה יותר מדי. כמה שבועות קודם לכן, מספרים לו שאין דפים לפקס, עכשיו שולחים לו, כמו לאלפים אחרים, פצצת יחצ"נות מטעם, שאין לו בה כל עניין.

המשכתי לעיין באלבום המהודר. רציתי בכל זאת להתרשם מהעבודה שהושקעה בהכנתו.

מה מצאתי? להפקתה של היצירה ההיסטורית כלשון האחראים במשטרה, גויסו ברגישות ובנחישות 42 קצינים ושוטרים שהופקדו על מלאכת, הפיתוח, העריכה, הכתיבה, הצילום והייעוץ המשפטי.

לנוכח הספר הפתוח והבוהק מנייר הכרומו, החליט הפעם גרוסמן, שהוא לא שותק על המהלך הראוותני והבזבזני, שלא היה כדוגמתו. השר לביטחון פנים חייב לדעת מהסיפור ולספק תשובות, הכיצד מוצאים תקציבים למסע ראוותנות, בעוד המשטרה סובלת באופן כרוני מקיצוץ תקציבי שפוגע שנים בתפקודה.   

במכתב ששיגר לשר הממונה, אבי דיכטר שאל גרוסמן: האם היה מי שסבר כי הוצאת "ספר" ראוותני מעין זה, היא התרופה לכל החולאים הקשים שפקדו את הארגון? כלום לא היה מוטב, לכל היותר, להסתפק בפרסום באתר האינטרנט של משטרת ישראל? 

ועוד מוסיף גרוסמן ומקשה על השר: אינני מקל ראש בחשיבותם של כלים ללימוד וחינוך, אשר ספק אם הספר בא בגדרם, עם זאת תמיהני אם הפקה יקרה זו הייתה על דעתך?
 
גרוסמן בהמשך מציע מה ניתן היה לעשות בתקציב שהוצא על פרסום הספר: לעניות דעתי, מוטב היה לפתור, באמצעות אותו תקציב את הבעיה הפעוטה של מחסור בדפי פקס ובעיות דומות, המשבשות את יכולתן של יחידות המשטרה לעסוק בייעודן האמיתי: הענקת שירותי שיטור סבירים לאזרחים הנדרשים להם. אכיר לך תודה אם תמצא לנכון להתייחס לעניין ולהשיבני דבר, חתם גרוסמן את מכתבו.
 
כעבור כשלושה שבועות השיב לגרוסמן יועץ השר לפניות הציבור, מתן גוטמן: כפי שודאי ידוע לך נושא הפקת ספרים אינו נמצא באחריותו הישירה של השר לביטחון פנים... לקחנו את הערותיך לתשומת לבנו. עוד הוסיף היועץ: נושא תקציב משטרת ישראל נמצא בטיפול אישי של השר מול משרד האוצר ואין ספק, כי יש חשיבות להבטיח את הפעילות התקינה של יחידות משטרת ישראל לפני כל פעילות אחרת, ועל כן יש לעשות את סדר העדיפויות הנכון.

מתוך תשובתו של יועץ השר, ניתן לקלוט בין השורות לדברי גרוסמן, ביקורת מרומזת של השר על המהלך של הפקת הספר על חשבון פעילות יחידות המשטרה, מה שהוגדר נכון להבנתו, כסדר עדיפויות נכון.

תוך כדי התכתבות עם השר, החל הטלפון לטרטר בביתו של גרוסמן. על הקו, חברים קרובים שפרשו מהמשטרה ושמרו על קשרים טובים לאורך השנים. בפי כל המתקשרים שקיבלו גם כן את האלבום,  אותה שאלה בנימה צינית: מה הדבר הזה? הם השתגעו שם למעלה. מאיפה הכספים לאלבום המלחמה הזה?

גרוסמן מספר עוד, שיש זוגות גמלאים שכל אחד קיבל עותק אישי. לא ברור לו מה ההצדקה לשלוח שני עותקים לאותו בית, אחד לא מספיק? השתומם גרוסמן. שוחחתי עם זוג שכזה, שפרש לפני 10 שנים ובחר להישאר בעילום שם, אך הסכים למסור את תגובתו הקצרה: האלבום הזה מיותר לחלוטין. סתם בזבוז כסף. מבקר המדינה חייב לדעת מהסיפור הזה ולטפל בו.

זוג נוסף, אמנון ואיקה שאלתיאל, שני גמלאים של המשטרה הגרים באותו בית. כל אחד קיבל עותק אישי, שלא יריבו. עו"ד אמנון שאלתיאל, לשעבר סגן ראש היחידה לחקירות בינלאומיות מסר לנו שספר זה אינו אלא פרסומת, תמונות, מאמרים ודברי הלל ושבח ליוזמיו ולמשטרה ודאי לא ספר להדרכה ומחקר, כנטען על ידי מי שעמד מאחרי הפקתו.

לדברי עו"ד שאלתיאל, גם אם נניח שהמשטרה קבלה תקציב מיוחד להתנתקות ומימון הספר בא מתקציב זה, זה לא משנה את העובדה, שיש משימות והוצאות אמת ראויות ורבות, שעליהן היה כדאי להוציא את הכסף שהוצא על הפקת ספר מיותר.
 
האם לא נמצא כל שימוש מועיל לספר על ההתנתקות? הסתקרנתי לדעת. עו"ד שאלתיאל בתגובה: כן מצאנו. הספרים משמשים מעצור לדלתות הנטרקות בגלל רוח פרצים. בהמשך, הספרים ימצאו את דרכם למיכל המחזור הקרוב.   

איזה תפקיד מצא גרוסמן לספר המהודר והכבד? אתה תופתע מהשימוש המקורי שמצאנו. הבן שלי בחוג לטיסנות. משקלו של הספר מתאים בדיוק להדביק חלקים של טיסן.

קצינים במדים מדברים על הבזבוז

לא רק לגמלאים יש מה לומר, בגנות ההפקה הגרנדיוזית והבזבזנית. שוחחתי עם קצינים במדים ובקשתי את התייחסותם. מטבע עיסוקם,  נבצר מהם לדבר בגלוי. אחד הקצינים הותיקים המשרתים במחוז הצפוני סיפר, ששמע על הספר שהמשטרה הוציאה אך לא עיין בו. מכל מקרה נראה לו, שלהפיק ספר על התנתקות זה בזבוז, בהתחשב במצב שהמשטרה נמצאת בו.

המשטרה לדבריו, מסוגלת להוציא כסף על דברים לא הגיוניים. למשל, לשלוח מסמך לירושלים במכונית, או לשלוח שני חוקרים לקוסטה ריקה לתאם עימות וידאו בין המתלוננת לשר חיים רמון. עוד הוסיף אותו קצין: יש הגבלה על שיחות לטלפונים  סלולריים מהטלפון במשרד. יש כמה טלפונים בודדים בכל יחידה שיש להם יציאה לשיחות לטלפונים סלולריים.

אם התקשרת לטלפון סלולרי, השיחה מתנתקת אחרי חמש דקות מבהיר הקצין. קצינה בכירה אחרת ממחוז תל אביב, מעדכנת: יש לי חדשות בשבילך. השיחה ניתקת אחרי 3 דקות. לדברי אותה קצינה בכירה וותיקה, המשטרה בצמצום תמידי, אפילו אין מספיק אמצעים למלחמה בפשע. יש תחושה תמידית של מחסור. יש מחסור חמור בניידות סיור.

באזור קו התפר שמועד לפריצות ולפגיעות בנפש, הניידות לא מסוגלות להגיב לקריאות מצוקה. לאגף התנועה יש תורמים ולכן יש להם ניידות חדשות. אין מספיק ציוד משרדי, חוסכים אפילו בנייר טואלט, חסרות ניידות מז"פ.

שיחות לחו"ל זה סיפור מההפטרה. ככלל, אין במשטרה שיחות יוצאות לחו"ל. רק באישור מיוחד. וגם אז, צריך למלא מספר עותקים ולרשום שעת התחלה וסיום של השיחה. לעניין הספר המדובר סיפרה הקצינה כי ראתה אותו זרוק בחדרים. אף אחד לא מוצא בו עניין. סתם בזבוז והשקעה במקומות הלא נכונים, הסבירה את עמדתה.

קצין נוסף מהמחוז הדרומי סיפר, שלפי הידוע לו מימון הספר על ההתנתקות מקורו בתקציב המיוחד שקבלה המשטרה, לביצוע משימת ההתנתקות. התקציב הזה לדברי אותו קצין, רק עשה טוב למשטרה.

קבלנו ציוד נוסף, חלק מהציוד הישן הוחלף, המשטרה רק הרוויחה בקטע שאני מופקד עליו. לא יודע מה קרה עם יחידות אחרות. אותו קצין ידע לספר עוד, שבנוסף לספר הוכן סרט על ההתנתקות, שישודר בקרוב בטלוויזיה.

את השוטרים הרבים האחרים שהשתתפו במבצע ההתנתקות, ומעדיפים העלאה בשכר על פני פרסום יקר ומיותר של העבודה שלהם, מייצגת במרץ רב גברת אושרה אסף, העומדת בראש שני ארגונים בהקמה: "משפחות השוטרים" וארגון "יד מכל הלב לשוטר ולסוהר". 

ככל הידוע לה, כל השוטרים והגמלאים קבלו את הספר. קבלת הפנים לספר המהודר הייתה צוננת, צינית וביקורתית. על רקע המחסור הכרוני, בעזרים, תנאי שירות, רווחה, ניידות סיור  ואמצעים הולמים למלחמה בפשע הגואה, גוברים  הזעם והביקורת בקרב השוטרים על מימון ספר מהודר בעידן של קיצוץ חמור בתקציב ובהשתכרות של השוטרים.

כמה  זה עולה לנו

כדי לקבל מושג ראשוני על היקף ההוצאה הכספית, בקשנו הצעת מחיר מבית הדפוס שהדפיס את הספר עבור המשטרה. הצגנו את עצמנו כבוגרי מחזור גיוס 1975 שמעוניינים לתעד את שעבר על המחזור שלנו עד היום. כך נמסר לנו מפי אחד המנהלים בבית הדפוס: עבור 1000 עותקים, באותה מתכונת של כריכה ודפוס, מחיר ספר בהערכה גסה כ- 100 ¤.

אם היינו מזמינים  כמה אלפים כמו שהמשטרה הזמינה היינו מקבלים הנחת כמות ואז מחיר הספר היה נע סביב ה- 70 ¤.  מדובר המשטרה נמסר לנו, כי המשטרה הדפיסה בסך הכל 2000 עותקים בעלות של 38 ¤ לכל ספר.

כל המבקרים את מהלך הפקת האלבום אודות ההתנתקות, מסכימים עם דבר אחד עקרוני: יש ערך היסטורי ומחקרי לתיעוד הפעילות המשטרתית. השאלה היא, איך ובאיזה מחיר.

הפעם לדבריהם, גם אם המחיר לא גבוה במיוחד, בעידן של קיצוץ תקציבי מתמשך, יוזמה שכזו לפאר ולפרסם מבצע מוצלח של המשטרה, יש בו טעם לפגם. פגמים לא חסרים למשטרה. למה להוסיף עוד אחד?

חומר למחשבה למפכ"ל הנוכחי יוחנן דנינו, שדואג לתדמיתה החיובית של המשטרה בעיני הציבור. יחצנות ודוברות מוצלחת לא תמיד עושים את העבודה ולא קונים את אמון הציבור שבלעדיו אין זכות קיום למשטרה. עבודה קשה, אמינה, עקבית ועם תוצאות שינקו את הרחובות מכנופיות פשע שהורסות את הביטחון האישי לצד דברור עם מינון סביר ולא היסטרי עשויים לשפר את מעמדה של המשטרה בעיני הציבור שהיא משרתת אותו.

כל מפכ"ל מגיע לתפקיד עם תפיסת עולמו והנרטיב עליו גדל. הגיע הזמן להביא את הארגון החשוב הזה למחוזות שהוא ראוי להם. יש הרבה מה לעשות.